<h1>האשכול — דפוס י-ם, הלכ' כלאי בהמה</h1>
<h2>דף נו:</h2>
וכתב בעל הלכות הכי ואסור לארבועי כלאים סוסיא על חמרא וחמרא על סוסיא, שנאמר (ו)את חקותי תשמורו וגו', וכן למלאכה לא שנא בהמה וחיה ולא שנא עוף, ולא מיבעיא כמכחול בשפופרת דאסור, אלא אפילו מנקט [חמרתא] גבי סוסיא אסור, ואפילו ליחודי נמי בביתא קמי סוסיא אסור, ואע"ג דאיכא סוסתא גבי סוסיא, דאמור רבנן דילמא שביק בת מיניה ואזיל על דלאו בת מיניה. ואסיר למימר לגוי לארבועי כלאים דתניא [סנהדרין נ"ו ע"ב] רבי אליעזר בן יעקב אומר אף על הכלאים נצטוו בני נח, ומותרים בני נח ללבוש כלאים ולזרוע כלאים ואינן אסורין אלא בהרבעת בהמה והרכבת אילן. גרסינן בפרק השוכר את הפועלים [ב"מ צ"א ע"א] בעו מיניה מהו להכניס מין ושאינו מינו לדיר, ופשטא להו [לאיסורא] דלאו כהלכתא, דאמר שמואל במנאפין עד שיראו כמנאפין, ובכלאים עד שיכניס כמכחול בשפופרת. מתיב רב אחדבוי בר אמי אלו נאמר בהמתך לא תרביע (כלאים) הייתי אומר לא יאחוז את הבהמה בשעה שעולה עליה זכר ת"ל כלאים, מכלל דכלאים אפילו אחיזה [נמי] אסור, מאי אחיזה הכנסה ואמאי קרי ליה אחיזה לישנא מעליא. ואמר רב יהודה מין במינו מותר להכניס כמכחול בשפופרת ולפריצות לא חיישינן, מאי טעמא אומן בעבידתיה טריד. ואמר רב אשי האי מילתא בעו מיני דבי רבנא נחמיה ריש גלותא מהו להכניס מין ומינו ושאינו מינו לדיר, כיון דאיכא מיניה בתר מיניה גריר, או דילמא אפילו הכי לא, ופשטי להו לאיסורא דלאו כהלכתא משום פריצותא דעבדי.
